רמב"ם יד החזקה הלכות תעניות פרק א
(א) מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור שנאמר (במדבר י') על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו:
(ב) ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב (ירמיהו ה') עונותיכם הטו וגו' וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם:
(ג) אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי:
Attributing suffering to natural causes without taking it as a wake-up call is like you seeing someone screaming in pain, and you notice he is sitting on a burning stove. You have an opportunity to tell him to get off the stove, but don't. That's not being "sensitive" to his pain. That is being cruel, because if he understands why his pain is happening he can try to do something to alleviate it.
Same here. If we can try to identify the cause of our suffering but don't, we are being cruel to those who suffer, because by identifying the cause of the suffering you thereby help the victim alleviate the suffering.
http://www.jewswithq...ch__1#entry4324